באופן טבעי בני אדם חוששים מאי־ודאות. במצבים כאלה המוח אדם יודע פועל תסריטים מדאיגים העולים על כל מציאות, וכדי ממש יכולים אנו נוטים לעצמנו ודאות בשלל דרכים. אבל יש גם מחיר. לפעמים אי־ודאות היא יתרון עבורנו, ואנועלים לפספס אם לא נקבל אותה בפתיחות ובסקרנות.

*תרגול פתחות

אני מזמינה למסע מסקרן ופתוח במחוזות הדמיון. נעצום עיניים, ניקח נשימה עמוקה, ובנשיפה נשחרר את הגוף: נשחרר את הידיים, הרגליים, הצוואר, הגבות. ניקח עוד נשימה עמוקה, ובנשיפה נשחרר את כל המחשבות המטרידות. עכשיו ניקח נשימה עמוקה ואיטית יותר, ובנשיפה נשחרר את העייפות, הכבדות, הפחדים, הקושי. נרגיש את הקרקע מתחת לרגלינו ונייצב את העצמנו בכיסא כדי שנוכל להתמסר בבטחה. דרך כפות הרגליים נרגיש את האדמה תחתינו – חזקה, תומכת, יציבה.

וכעת, נכונים לטייל במחוזות לא מוכרים, נדמיין אנו נוחתים רחוקה מבלי לדעת לאן הגענו. הפעם, במקום לקרוא ולשאול, יצאנו לטיול במקום חדש לדבר. אפשר לעצמנו לטייל במקום החדש מתוך סקרנות ומתוך אמון בדרך בה נבחר. יתכן ואי הוודאות הזו מעוררת בנו חששות וחוסר בטחון, אפשר גם לרגשות הללו להיות עמנו בטיול. נפרוס את הידיים לצדדים ומשטח למעלה, נחוש באוויר החדש. בצעדים מהססים נתחיל לטייל. נקשיב לקולות המתעוררים של הטבע סביבנו: קולות של מים, ציוץ ציפורים. נתבונן אל עבר האופק ונראה את השמש מתחילה לזרוח. נביט ביופייה וננשום את היופי הזה לתוכנו, אפשר להתעורר של הטבע להיכנס לתוכנו ולעורר את גופנו לחוויה חדשה ומרתקת.

נתבונן בשמש העולה לאט לאט אל השמיים ונרגיש איך שהיא זורחת ועולה, גם הגוף שלנו זורח ומתעורר לחיים. השמיים משנים את צבעם, נעשים ורודים ובהירים יותר, ואנחנו מרגישים את הגוף משתנה יחד איתם, העייפות והכבדות נעלמים ומפנים מקום לגילויים חדשים. נפסע ברחובות ובשבילים, נאזין לצלילי השפה החדשה המתנגנת מפי עוברי האורח בשיחותיהם הערות, נאזין לצלילי השירים והניגונים הבוקעים מהבתים סביבנו. מה עולה בנו כאשר אנו מטיילים בלי לדעת לאן. נאפשר לכל מחשבה ודאגה להתלוות לצד הסקרנות והתשוקה. נמשיך לטייל, נתבונן בעניין על כל מה שמושך את ליבנו.

נרגיש איך התאים בגופנו מתעוררים למקום חדש, נשים לב לתחושות הגופניות ונבדקות לכמה רגעים. אנו מצויים בחוויה חדשה של אי וודאות, אשר יכולה לעורר גם חרדה באופן מובן והגיוני. אך יתכן שההסכמה והנכונות לחוות אי וודאות תוכל להביא עימה גם הזדמנויות חדשות ורגשות. השמש מושכת לעלות אט־אט אל השמיים, הכל עולה, האנרגיה בגוף שלנו עוד ועוד. אנרגיית החיים וחדוות הגילוי מתעוררות בתוכנו ועולות יחד עם השמש. נרגיש אותם עולות מהאדמה אל כפות הרגליים, אל הברכיים, אל הגן, אל הבטן. השמש בשמיים ממשיכה לעלות, ואיתה הולכות וגדלות הסקרנות והתשוקה בתוכנו, והלב מתעורר ונפתח לחוויות חדשות.

נמשיך בטיול, חוששים, מהססים, בוחנים. אפשר לעצמנו לבחור בדרך שרגלינו מובילות אליה, רק מתוך עניין. נקשיב לרחשי ליבנו לגלות ולהתנסות. ניקח נשימה עמוקה אונת ללב שלנו לגדול, להתרחב ולהכיל עוד ועוד חוויות.

נתח אל השמיים, מוכנים לקבל את כל האתגרים והשפע ההזדמנות החדשה מביאה לנו. השמש כבר זורחת כולל עוצמתה, ואיתה נוכל להרגיש במרכז הגוף את השמש הפנימית שלנו מתמלאת בעוצמה וזורחת, מחזקת בנו את הביטחון, אפשר לנו להתנועע גם במחוזות מוכרים מוכרים.

נמשיך לטייל כמו מגלי ארצות הברית, ללא תוכנית מוגדרת מראש, מוכנים לחוות בעצמנו חדשות, נעימות וטובות יותר ופחות, ולהבין מה מתאים לנו ומה לא מתוך עמדת סקרנית וחוקרת. אנחנו יכולים להרגיש בעצמנו, אבל עכשיו נוכל לכתוב בעצמנו את מפת הדרכים האישיים שלנו מתוך הביטחון המאפשרים לנו להרגיש בעצמנו, לנסות בעצמנו וגם להתבלבל ולטעות.

כאשר יגיע הזמן, ניקח נשימה עמוקה, נתח ונניח לעצמנו לעצור, לנוח, אולי לחזור למקום בטוח ומוכר.

נקח כמה רגעים חושבים על מצבי אי-ודאות שיש לנו בחיים. מצבים אשר מעוררים בנו אי נעימות, אולי אפילו חרדה ומתח. יתכן שנמנענו ממצבים מעין אלה בשל אי הוודאות והחששות הטבעיים, יתכן אף שויתרנו מראש על הזדמנויות או חוויות שעשויות לעניין אותנו. אולי גם אתם נוכל לגשת בפתיחות, מבוהלים פחות וסקרנים יותר להכיר את עצמנו במצבים חדשים? נצלול בדמיון מצב חדש שאנו חוששים ממנו. אולי בהתחלה טבעית יעלו מחשבות מטרידות על תרחישים מדאיגים שעלולים להתרחש. אבל עכשיו, במבט שני, מתוך הכרה ביתרונות שבאי הוודאות, נוכל להתבונן במצב הזה מתוך יצרן הפתקנות והערכה לראשוניות.

לקראת יום ניקח נשימה עמוקה, נמלא את הבטן באוויר ונשוף באיטיות, נזיז מעט את כפות הידיים והרגליים ונחזור לכאן ועכשיו.