"תתארו לכם עולם יפה
פחות עצוב ממה שהוא ככה
ואנחנו שם הולכים עם שמש בכיסים
ומעל גגות, הכוכבים
והזמן עובר בלי פחד
ואני הולך לפגוש אותה בגן העדן"
תתארו לכם...שר שלמה ארצי והקהל מצטרף אליו במסירות, כמה מהר אנחנו נשאבים לתוך עולם דמיוני מתוק ושליו.
כמה פעמים התעוררתם בבהלה מחלום בלהות? הזהרתם בדריכות דמות רגע לפני שמשהו עומד לקרות בסרט מתח? נסחפתם בהתרגשות יחד עם דמות ברומן רומנטי? אז לא, אתם לא "חיים בסרט", הדמיון הוא מרכיב מרכזי בחיינו ולו תפקיד משמעותי.
קאסט (1993) מתארת את מרחב החירות כמרחב בו באורח טבעי גבולות נחצים, מרחב וזמן הופכעים יחסיים ואפשרויות שלא היו לנו או שעדיין לא התנסינו בהן נפתחות בפנינו. מרחב הדמיון הוא בה בעת גם מרחב הזיכרון, וגם מרחב העתיד המוזמן לתוכו של ההווה והופך לרלוונטי בו.
בסרט "סולו חופשי" המתאר את סיפורו הלא יאומן של אלכס הונולד, אפשר לראות איך דמיון הופך למציאות כאשר הונולד, מטפס מצוקים אמריקאי, מממש את חלומו ומטפס סולו אל המצוק אל קפיטן, ללא ציוד, עזרים או אמצעי אבטחה. הצלמים ועובדי ההפקה הונחו להתבונן מהצד, לא להשתתף, להתערב או לסייע להונולד גם כאשר הוא במצוקה, ולאורך כל הסרט הצלמים והצופים עוצרים את נשימתם עד לסיום המרגש. בראיונות שנתן הונולד, הוא מספר על התפקיד המרכזי שהיה לדמיון במימוש החלום.
תוכנית האימונים שלו הורכבה מטיפוסים ממשיים עם חבל ומטיפוסים מנטליים על ידי שינון ושחזור המסלול והתנועות באמצעות הדמיון. "עבדתי על פיתוח דפוס חשיבה בעזרת ויזואליזציה", הוא מסביר. "במילים אחרות, פשוט דמיינתי את עצמי מטפס את המצוק בסגנון פרי סולו. בחלקו, זה היה על מנת לעזור לי לזכור את כל האחיזות, אבל בעיקר זה היה כדי לדמיין את תחושת המרקם של כל אחיזה בידי, ולדמיין את תחושת רגלי הנמתחת ולוחצת על האחיזה במידה הנכונה. דמיינתי את זה כמו כוריאוגרפיית ריקוד מאות מטרים מעל הקרקע". לצד ההדמיה של החלק הטכני בטיפוס השתמש הונולד בהדמיה גם לצד המנטלי-רגשי. הוא החל להעלות בעיני רוחו את כל הפחדים שעימם הוא עלול להתמודד במהלך ולפני הטיפוס.
או כפי שאמר וולט דיסני "אם אתה מסוגל לחלום זאת, אתה מסוגל לבצע זאת".
"המציאות הפנטסנטית" זהו מושג אשר פיתוח מולי להד (2006), המתאר את הקשר בין היכולת האינסופית של הדמיון היצירתי לברוא תמונת עולם, רצויה או נדרשת, לבין הפעילות לפתרון עיות במציאות במרחב המשותף של הטיפול. המציאות הפנטסטית היא מרחב ה"כאילו", אותו מרחב בו הכל יתכן והכל אפשרי, במציאות זו לא מתקיימים חוקי המציאות: זמן, מקום ותפקיד. המציאות הפנטסטית (להד, דורון 2022) מאפשרת התנסות זמנית ב"וויתור" של המיספרה שמאל על שליטה ובקרה, כדי לרחף במרחב ה"כאילו", מרחב הדמיון והאפשרויות הבלתי מוגבלות. במרחב זה שולטים תהליכים של המיספרה ימין, המאפשרים להעלות תובנות ופתרונות מסוג אחר, אך כיוון שה"וויתור" הוא זמני, נשמרת עירנותה של המיספרה שמאל, ותהליכי הבקרה לבחון אילו מהרעיונות שעלו בצורה ציורית דימויית במציאות הפנטסטית, ניתנים לתרגום ויישום במציאות. על בסיס רעיון זה פיתח להד פרוטוקול לטיפול בטראומה.
מחקרים רבים מצאו כי ילדים בעלי יכולת עשירה לדמיין מפתחים מיומנויות חברתיות, קוגניטיביות ורגשיות טובות יותר, ותוקפניים פחות. ככל הנראה הם מאפשרים לעצמם להתנסות בחוויות שונות ובפתרון בעיות בדמיון ומייצרים אינטגרציה במציאות. אם כך, היכולת לפנטז ולדמיין חשובה מעין כמוה, אך ככל הנראה לא זוכה לאהדה בעולם המבוגרים השואף לסדר וקטלוג, ולאבחנה ברורה בין דמיון ומציאות.
חשוב לזכור שדברים מופלאים התרחשו בעולם בזכות היכולת לדמיין, מבנים ארכיטקטוניים מרהיבים שמייפים את עולמנו כדוגמת הטאג' מאהל המרהיב שבנה קיסר האימפריה המוגולית להנצחת אשתו האהובה, מכונות חדישות פרי דמיונם של ממציאים יצירתיים, שערים שהובקעו כנגד כל הסיכויים, הגעה לחלל...
מנגד, היכולת לחשוב ולדמיין את העתיד טומנת בחובה גם לא מעט קשיים, תורת מסגור היחסים (RFT) מצביעה על כך שהשפה המילולית ויכולתה ליצור רשת של הקשרים בין גירויים ואירועים הם המקור לקושי ופסיכופתולוגיה, דווקא מעצם היכולת האנושית ללמוד לעומת יצורים אחרים בטבע, אשר אינם חשופים לסבל פסיכולוגי. חיה לא אנושית יכולה ללמוד בקלות שמטבע של חמישה סנט גדול ממטבע של עשרה סנט; אבל אורגניזמים מילוליים יכולים גם ללמוד, על ידי ייחוס, שערכם של חמישה סנט קטן מזה של עשרה סנט. לתהליך פסיכולוגי זה יש אמנם חשיבות מהותית להישרדותו של הפרט בסביבתו וכן להצלחתו האבולוציונית של המין האנושי בהשוואה לאורגניזמים אחרים. עם זאת, לתהליך זה יש השפעה נגדית של שמירה על נוכחות תמידית של חוויות פסיכולוגיות מטרידות ומסגרות יחסים נוקשות ומזיקות. כלומר, מילה מסוימת יכולה להיקשר לזיכרון שלילי ולגרום להרגשה רעה ואי נוחות רק על ידי שמיעתה, עולה זיכרון וויזואלי. מתוך כך, ניתן להשתמש ביכולת האנושית הזו של חיבור בין מילה לזיכרון וויזואלי, על מנת לעורר חוויות חיוביות ונעימות.
המוח האנושי מייצר מערכת הסמלה המאפשרת לנו להרגיש, להיזכר ולחוות חוויות פנימיות שאינן בהכרח מתרחשות במציאות. חשבו כמה פעמים הרצתם בראש תסריטים על תרחישי אימה שעלולים להתרחש, באמצעות השפה האנושית המוח מייצר אין־ספור קשרים בין גירויים ומשתמש בהם בהקשרים שונים. הודות למילים ולשפה, בכל רגע נתון אנחנו יכולים להתייחס לתרחישים, לאובייקטים, למצבים או לאירועים המצויים הרחק מאיתנו ואף אינם מציאותיים. דמיון יכול לעורר בנו רגשות ותחושות אמיתיים, ליצור שינוי בפעילות המוחית ובעקבות זאת להשפיע על מצב רוחנו ועל אופן פעולתנו. מאחר שכוחו של הדמיון הוא רב כל כך, טמון בו פוטנציאל ריפויי. ככלי ריפויי יש בו יתרונות, משום שבזכות מערכת ההסמלה המילולית הדמיון זמין לכולנו בכל עת ובכל מקום, וזהו כלי שאינו דורש דבר מלבד החלטה מודעת לאפשר לעצמנו זמן והקשבה.
דמיון יכול להביא לחיינו עושר של אפשרויות, ולחבר אותנו לבחינת ובחירת המציאות אותה נרצה לממש. רוצים לנסות? חבילת תרגולי דמיון מודרך דיגיטלית בקישור הבא:
https://yourkoa.co.il/products/guided-imagination-exercises
בבליוגרפיה:
להד, מ'. (2006). מציאות פנטסטית - הדרכה יצירתית בתרפיה. הוצאת נורד
להד, מ', דורון, מ'. (2022). see far cbt - מעבר לטיפול קוגניטיבי התנהגותי. משאבים