"אומץ לב אינו העדר פחד, אלא הוא נוכחותו המלאה של הפחד." אושו

לכול פחדים וחרדות, סמויים וגלויים ובד"כ משתקים ומרכיבים ממש כמוות מפעולה, פעולה לומר משהו למישהו ועד התמודדות על תפקיד שאנו מאמינים מבצעים, פעולות כמו ללבוש צבע נועז ועד להתעסק עם המשימה שעד כה היו עושים. עבורינו. הייתי מוכנה לשלם כל הון שבעולם כדי שמישהו יאסוף ממני את האוטו למוסך ולא צריך להתמודד עם זה בעצמי, עם המבוכה, חוסר המצאות וחוסר ההבנה הטכנית.
בהקשר הזה, אומץ הוא הכלי שלנו להסכים להתמודד עם מובן העמוק יותר, ההסכמה שלנו להיות פגיעים - להיכשל, להיחשף לביקורת ולחשוף את חולשותינו. זו הכרה לא פשוטה, ויתכן ופעמים רבים חיים חיים שלמים אלא לחוש פגיעות, לא כי הוא איננה, אלא כי אנחנו לא מתקרבים לאזורים האלה. היא הצעדה את הראשון בדרך שלנו אל האומץ. האתגר הוא גדול, בעיקר ארגוני עודדת חוזקה והצלחה, ואין הרבה מקום להפגין חולשה. אז כן, זה לא פרדוקס, הצעד הראשון בדרך אל האומץ הוא הכרה בחולשה והסכמה להיות פגיע. נחשו מה, לכולם יש חולשות. והאתגר הבאמת גדול פה, הוא יכול להיות בתוך הפגיעות שלנו לתקן, לשנות, להצדיק. מתוך קבלה אמיתית בפגמים שלנו ובחולשותינו ובעיקר בלגיטימיה שלנו להיות אנשים פגיעים.
הצעדים הבאים בדרך אל האומץ בפוסטים הבאים..
.