" נכון שמצבי פיננסי בשפל המדרגה... נכון שהעתיד שחור משחור, נכון שהמצב עגום וחסר תקוה...אך אני חייב להמשיך בדרך בה בחרתי , אם לא אלמד, אם לא אמשיך לחפש אני אבוד. ..וכך אני רואה זאת: להמשיך, להמשיך, זה הדבר ההכרחי...מהי המטרה המוגדרת? מטרה זו הולכת ונעשית מוגדרת יותר טוב, היא תתבהר לאט אבל בטוח".

את המילים הללו כתב ון גוך ממיטת חוליו בבי"ח סן אשר רמי בפרובאנס, עת הוא סובל מדיכאון מג'ורי ובריאות פיזית ונפשית ירודה. במילותיו, שנכתבו שנים רבות לפני שנחקרה והבססה גישת דברים בקבלה ומחויבות, ניתן לזהות את שני מרכיביה. המרכזיים. הקבלה - המתייחסת להסכמה לקבל את הכאב האנושי הבלתי נמנע הנובע ממצבו, ולצד זאת המחויבות - להמשיך ולבחור בפעולות משפיעות עבור עצמו וככה. אלה הם שני היסודות המרכזיים המובילים את הגל השלישי של טיפול קוגניטיבי התנהגותי, הבנה שהתוכן הממלא את חיינוקשה, לעיתים בלתי נמנע ובעודנו משקיעים מאמצים רבים למגר את הכאב, מאבק שלעיתים בלתי פוסק ומתיש, נוכל יכול לקבל את הכאב ולהשקיע אנרגיה ביצירת חיים.

בסדרת מכתבים שכתבו לתיאו אחיו, שוטח ון גוך את כאבו ומצוקותיו הסוציאליות, את בדידותו והעוני שבו חי, אך יחד עם זאת את מסירותו והתלהבותו לעשות פעולות של משמעות - לצייר וליצור עוד ועוד.

כמה היה חדשני בגישה זו אל החיים, הרי נו כל כך רגילים להדחיק את הכאב ולהדוף אותו מעלינו, כמה פעמים אמרנו לילדנו - "זה לא כואב", "לא צריך לבכות", או לחברה שסיפרה לנו על כאבה "שטויות, הכל בסדר, זה יעבור, לא צריך לעשות מזה מזה. סיפור". המאבק ברגשות כואבים טמוע בשפה ובתרבות.

סטיבן הייז, מדבר על כך שישנן שש כמיהות אנושיות, ביניהן הכמיהה מרגישים – כבני אדם מגיעים לעולם עם מוכנות להרגיש ולחוות מגע. רצון להרגיש את הדברים הטובים, כלומר רק חזקות ורגשות שליליים. כדי לעשות זאת, אנשים מארגנים את חייהם כך שלא ירגישו רע.

באופן אוטומטי המפגש עם חברה, שפה ותרבות מייצר הימנעות ממפגש עם רגשות.

מזמינה אתכם לשים לב למה עולה בתוכם ואולי באופן אוטומטי אתם הודפים, יש סיכוי שהמאבק הזה מתיש ומיותר. התרגיל הבא יכול לפתוח את הדלת לעולם של קבלה רדיקלית לרגשות שהן בלתי נמנעות מתוך היותנו בני אנוש.

בחרו סיטואציה מחיי היומיום שמפעילה אתכם ולא נותנת מנוח - זה יכול להיות פעולות, קונפליקט בעבודה, בעיה זוגית או משפחתית וכד'. עצרו וזהו, מה אתם מרגישים? שימו לב להבד בין מחשבה לרגש, מה אתם חשים בגוף? נסו להשהות את פתרון הבעיה ורק לעצמכם לזהות לתתבין. שימו לב מהי המט אי הנוחות שאתם חשים, מה עוצמת הדחף "לפתור" את הבעיה, כמה זמן אתם יכולים להשתהות עם התגובה. אוסיף ואומר שלרגשות יש תפקיד, כן גם לקשים ולכואבים שביניהם, הם גם לשמש עבורינו כמורי דרך, נסו ללמוד מהם.