"נכון שמצבי הפיננסי בשפל המדרגה...נכון שהעתיד שחור משחור, נכון שהמצב עגום וחסר תקוה...אך אני חייב להמשיך בדרך בה בחרתי, אם לא אלמד, אם לא אמשיך לחפש אני אבוד. ..וכך אני רואה זאת: להמשיך, להמשיך, זה הדבר ההכרחי...מהי המטרה המוגדרת? מטרה זו הולכת ונעשית מוגדרת יותר ויותר, היא תתבהר לאט אבל בטוח".

את המילים הללו כתב ון גוך ממיטת חוליו בבי"ח סן רמי אשר בפרובאנס, עת הוא סובל מדיכאון מג'ורי ובריאות פיזית ונפשית ירודה. במילותיו, שנכתבו שנים רבות לפני שנחקרה והתבססה גישת הטיפול בקבלה ומחויבות, ניתן לזהות את שני מרכיביה המרכזיים. הקבלה - המתייחסת להסכמה לקבל את הכאב האנושי הבלתי נמנע הנובע ממצבו, ולצד זאת המחויבות - להמשיך ולבחור בפעולות משמעותיות עבור עצמו ומהותו כאדם. אלה הם שני היסודות המרכזיים המובילים את הגל השלישי של טיפול קוגניטיבי התנהגותי, הבנה שהתוכן הקשה ביותר הממלא את חיינו, לעיתים בלתי נמנע ובעודנו משקיעים מאמצים רבים למגר את הכאב, מאבק שלעיתים בלתי פוסק ומתיש, נוכל למעשה לקבל את הכאב ולהשקיע אנרגיה ביצירת חיים משמעותיים.

בסדרת מכתבים שכתב לתיאו אחיו, שוטח ון גוך את כאבו ומצוקותיו הסוציאליות, את בדידותו והעוני שבו חי, אך יחד עם זאת את מסירותו והתלהבותו לעשות פעולות של משמעות - לצייר וליצור עוד ועוד. 

כמה היה חדשני בגישה זו אל החיים, הרי נו כל כך רגילים להדחיק את הכאב ולהדוף אותו מעלינו, כמה פעמים אמרנו לילדנו - "זה לא כואב", "לא צריך לבכות", או לחברה שסיפרה לנו על כאבה "שטויות, הכל בסדר, זה יעבור, לא צריך לעשות מזה סיפור". המאבק ברגשות כואבים טמוע בשפה ובתרבות. 

סטיבן הייז, מדבר על כך שישנן שש כמיהות אנושיות, ביניהן הכמיהה להרגיש – כבני אדם אנחנו מגיעים לעולם עם מוכנות להרגיש ולחוות מגע. עם זאת, מוקדם יחסית בחיים מתחיל להתקבע רצון להרגיש רק את הדברים הטובים, כלומר להימנע מחוויות ורגשות שליליים. כדי לעשות זאת, אנשים מארגנים את חייהם כך שלא ירגישו רע.

באופן אוטומטי המפגש האנושי עם חברה, שפה ותרבות מייצר הימנעות ממפגש עם רגשות. 

מזמינה אתכם לשים לב למה עולה בתוככם ואולי באופן אוטומטי אתם הודפים החוצה, יש סיכוי שהמאבק הזה מתיש ומיותר. התרגיל הבא יכול לפתוח את הדלת לעולם של קבלה רדיקלית לרגשות שהנם בלתי נמנעים מתוך היותנו בני אנוש.

בחרו סיטואציה מחיי היומיום שמפעילה אתכם ולא נותנת מנוח - זה יכול להיות עימות, קונפליקט בעבודה, בעיה זוגית או משפחתית וכד'. עצרו וזהו, מה אתם מרגישים? שימו לב להבד בין מחשבה לרגש, מה אתם חשים בגוף? נסו להשהות את פתרון הבעיה ורק לתת לעצמכם לזהות ולהבין. שימו לב מהי מידת אי הנוחות שאתם חשים, מה עוצמת הדחף "לפתור" את הבעיה, כמה זמן אתם יכולים להשתהות עם התגובה. אוסיף ואומר שלרגשות יש תפקיד, כן גם לקשים ולכואבים שביניהם, הם יכולים גם לשמש עבורינו כמורי דרך, נסו ללמוד מהם .