"אומץ לב אינו העדר פחד, אלא הוא נוכחותו המלאה של הפחד." - אושו

לכולנו פחדים וחרדות, סמויים וגלויים ובד"כ משתקים וגורמים להימנעות מפעולה, פעולה כמו לומר משהו למישהו ועד התמודדות על תפקיד שאנו מאמינים ביכולתנו לבצע, פעולה כמו ללבוש צבע נועז ועד להתמודד עם משימה שעד כה היו עושים עבורינו. הייתי מוכנה לשלם כל הון שבעולם כדי שמישהו יאסוף ממני את האוטו למוסך ולא אצטרך להתמודד עם זה בעצמי, עם המבוכה, חוסר ההתמצאות וחוסר ההבנה הטכנית.
בהקשר הזה, אומץ הוא הכלי שלנו להסכים להתמודד ובמובן העמוק יותר, ההסכמה שלנו להיות פגיעים - להיכשל, להיחשף לביקורת ולחשוף את חולשותינו. זו הכרה לא פשוטה, ויתכן ופעמים רבות אנחנו חיים חיים שלמים מבלי לחוש פגיעות, לא כי הוא איננה, אלא כי אנחנו לא מתקרבים לאזורים האלה. ההסכמה להיות פגיע היא הצעד הראשון בדרך שלנו אל האומץ. האתגר הוא גדול, בעיקר בחברה שמעודדת חוזקה והצלחה, ואין הרבה מקום להפגין חולשה. אז כן, זה לא פרדוקס, הצעד הראשון בדרך אל האומץ הוא הכרה בחולשה והסכמה להיות פגיע. נחשו מה, לכולם יש חולשות. והאתגר הבאמת גדול פה, הוא לשהות בתוך הפגיעות שלנו מבלי לנסות לתקן, לשנות, להצדיק. מתוך קבלה אמיתית בפגמים שלנו ובחולשותינו ובעיקר בלגיטימיה שלנו להיות אנשים פגיעים.
הצעדים הבאים בדרך אל האומץ בפוסטים הבאים..
.