מכירים את זה שמשהו מטריד אותנו ואנחנו לא יכולים להפסיק לחשוב עליו? משפטים כמו ״איך שכחתי לספר על הפרויקט הגדול שיזמתי בראיון העבודה, איזו מטומטמת אני״, או ״למה כעסתי על הבן שלי דקה לפני שהוא יצא לבגרות, איזה אבא גרוע אני״, "מה יקרה אם  הבייביסיטר לא תסתדר עם הילדים" ועוד...יכולים להעסיק אותנו שעות רבות.

היא כבר מכירה את המחשבות הללו ואפילו התרגלה אליהן, אבל הפעם זה היה שונה, הפעם  היא באמת עשתה טעות גדולה, ולא סתם היא גם יודעת למה, מהבוקר כששמעה שהגננת האהובה של ביתה הקטנה עוזבת בעוד שבועיים ככה באמצע השנה היא היתה נסערת ועצבנית, היא לא עצרה לדבר ולהבין, אלא המשיכה לעבוד מתוך סערת הרגשות. גילי הרגישה אשמה נוראית, היא ידעה שהיא תוכל לתקן את הטעות אבל זה יגבה ממנה זמן רב ומחיר גבוה. האם היא צריכה לדווח? ומה יהיה על התדמית שלה? איך היא תוכל להמשיך להראות את הפרצוף שלה לעובדים שלה? ולקולגות? היא פשוט נהיתה יותר ויותר מודאגת.  

6 דרכים לחשוב ביעילות:

1.אנליזה - הכוונה לפירוק סיטואציה מורכבת לחלקיה על מנת להגביר את ההבנה ולהתמודד עם כל חלק בנפרד. התבוננות אנליטית מוצלחת תגלה שיש לה תחושות רבות ושונות בו זמנית ושהתחושות השונות דוחפות אותה לכיוונים סותרים. גילי חשה אשמה בקשר לטעות שעשתה. היא חשה פחד מהתגובות, היא חשה בושה על שיקול הדעת הגרוע שלה. היא הרגישה עצובה שהיא איכזבה את מי שסומך עליה. היא חששה שלא תצליח לתקן את הטעות לבד ובסתר. לאחר שניתחה את ההיבטים השונים של רגשותיה ואת נסיבותיו של האירוע התברר לה שעליה לשחרר מעצמה את מה שקרה וגם להראות דוגמה להתמודדות עם טעות. היא עשתה זאת והרגישה הקלה על אף הפליאה הגדולה.

תהליך האנליזה הוא פירוק הסיטואציה למחשבות השונות ולרגשות, אבל גם לפעולות הקטנות שיש לעשות הלכה למעשה צעד צעד. כשמתבוננים על מרכיבי האירוע ועל הצעדים הקטנים שצריך לצעוד יותר קל להתמודד. תמונת המצב ללא אנליזה גרמה לגילי לראות שחור מול העיניים, אבל הפירוק לחלקי הסיטואציה איפשר לה להתמודד צעד צעד

2.פרספקטיבה - התבוננות מנקודות מבט שונות על הסיטואציה. בדוגמה לעיל, גילי יכלה לבחור להסתכל על המצב מנקודת מבטם של הקולגות שלה ושל העובדים שלה במקום לנתח את נקודת המבט / הרגשות שלה. זה היה מביא אותה לראות את הפגיעה באמון שהם עלולים לחוות. זה כנראה יוביל אותו לאותה מסקנה: שעליה לספר.

3.פרופורציה - אם נתרחק קצת מהסיטואציה נוכל לחשוב באופן פחות נסער. אם אנחנו חושבים על אירוע במרחק של זמן ומקום, נשאל את עצמנו מה נחשוב או נרגיש כלפי האירוע בעוד חודש או שנה.

4.חקירה - חיפוש אחר מידע חדש או נוסף שמוסיף או משנה את ההשקפה הנוכחית שלי או של הסביבה. במצב שלעיל, גילי יכולה לברר מה הנזק שנגרם כתוצאה מהטעות שלה ואיך אפשר לתקן.

הנה כמה דוגמאות לאופן שבו גילי עשויה להשמיע:

5.ריפריימינג (מסגור מחדש) - התמקדו מחדש בחשיבה שלך לתהליכי התבוננות פנימית, כמו אלה שתוארו לעיל.

נסו להיות גמישים בחשיבה כשאתם מנסים לראות את הדברים אחרת מהדרך בה הם נראים לכם לראשונה. מסגרו מחדש את האירוע בתוך הקשר אחר. אם הוא ימשיך להיות מתויג בתור האירוע הנורא ביותר שקרה בחיי, כך גם זה יהיה. מסגרו מחדש את האירוע בתוך מסגרת רחבה יותר. "זה בסדר שאני מוטרדת מכך שהגננת עוזבת בפתאומיות, אני אמא מודאגת ובזכות זאת מביאה גם את החלק האימהי שלי לעבודה, דואגת ורואה כל אחד וגם מתקתקת עבודה במהירות כדי להתפנות לילדי". מסגור מחדש מאפשר לבחון את המחשבות תחת תיוג אחר.

6.מיקוד בכאן ועכשיו - הרבה פעמים הדאגות שלנו לוקחות אותנו קדימה למחשבות עתידיות ולא נחוצות או תורמות לרגע זה. במקום זאת, אני מציעה לחזור לכאן ועכשיו לחשוב על הרגע הנוכחי, לשאול את עצמנו - איך אני מרגיש עכשיו? מה אני רואה, איפה אני נמצא? איך אני מרגיש בגוף? האם המציאות הנוכחית שלי ברגע הזה היא בסדר? נתמקד בגוף, נבדוק איך אנחנו מרגישים עכשיו. נשאל את עצמנו האם אני יכולה להתמודד עם הרגע הזה? לרוב נגלה שעכשיו בעצם הכל בסדר.