עיסות של אהבה

תקופת הקורונה והקשר בין יצירת אמנות לשליטה במציאות

זוכרים את ימי הקורונה הראשונים כשנגמר הנייר טואלט והפסטה בסופרים? אז אצלי היתה בהלה לחומרי יצירה, וזה לא משנה בכלל שהבית שלי מלא במחסני ציוד אמנות בכל פינה, אצלי זה הישרדותי,  אז אל החנות יצאתי ובהרבה הרבה הרבה חומרים מכל הבא ליד הצטיידתי.

השהות בבית עם הילדים איפשרה לי להיזכר גם בחומרי יצירה ששייכים לעולם הילדים, אבל לגמרי ראויים למעמד של חומרי יצירה רציניים מהשורה הראשונה.

הקרקע נרעדה, הגבולות נפרצו, ונוצר מצב שבו אין מותר ואסור, אלא רק מרחב של יצירה, ניסוי וטעייה, ניסוי ועוד ניסוי, בדיקה, חקירה והרבה צבע.

תיאוריות בקטנה...

תיאוריות מעולם הטיפול באמנות על לכלוך, משחק ורגרסיה.

המגע הוא הדרך הראשונה שבה האדם פוגש את העולם, כשהתינוק נולד ועדיין אין שפה ומילים הוא מרגיש וממשש ומאוחר יותר חוקר ומכניס לפה, הוא לומד המון דרך חוש המישוש, מתקרב, מתקשר ומפתח תובנות על העולם. כל התקשורת שלו עם העולם מתבססת על כישורים תחושתיים ותנועתיים כדרך לחוות ולגלות את העולם ולהיות באינטראקציה עם סביבתו.

החוויות התחושתיות הראשוניות האלה כאילו "רשומות" אצלנו בזיכרון החווייתי, אשר משם למעשה מתפתח המבנה הנפשי – האגו, החוויה הקיומית.

החוויות שנרשמו בשכבה נפשית זו צובעות את ההתנסות של האדם בעולם, וזו מושפעת מהתחושות הגופניות שנחוו בשלבים הראשוניים האלו. האגו המתפתח מתחיל להבחין בין החוויות הנעימות והלא נעימות שהוא חווה.

 

מכאן שעיסוק בחומרי יצירה, נמצא בבסיס החוויה ההתפתחותית המגעית ומחזיר אותנו לשלבי התפתחות מוקדמים עוד בטרם היו מילים.

תהליך העבודה בחומרי יצירה עיסתיים הוא מעין רגרסיה בשירות האגו, שהוא מונח המתייחס לאפשרות של אנשים מבוגרים לחזור בצורה מבוקרת לשלבים מוקדמים של חקירה ונוכחות ללא שיפוטיות.  

העיסוק בחומרי יצירה רכים, בקצף, בסבון, במשחות שונות, חומרי פיסול, צבעים ודבקים שהם חומרי יצירה "עיסתיים" בעצם מחזיר אותנו לשלב הראשוני הזה ששם התחילו כל חוויות העיבוד הראשוניות שלנו, שאנחנו בעצם זוכרים רק דרך חוויה, מגע, רגש וצבע עוד בלי מילים.

מה שמאפיין את השלב הזה הוא שאבחנה בין רע וטוב, מגעיל, נקי או מלוכלך והחוויה היא לא שיפוטית, בהמשך החיים עם התפתחות התודעה נכנסת השיפוטיות, חוקי החברה, וכללים של מותר ואסור, טוב ורע.

באמצעות יצירה בחומרים עיסתיים וחושיים מסוג זה אנו יכולים לשחזר את החוויה הראשונית, המאופיינת בחקר והתנסות ללא שיפוטיות.

כאשר אנו חשים חוסר סדר וכאוס בתוכינו, יש לנו נטייה טבעית לרצות לשוב להתחלה, להרוס גבולות וצורות. כלומר העיסוק בחומרי יצירה נוזליים כמו הורס את הכל ובונה מחדש.

 

תהליך העבודה בחומרים עיסתיים מאופיין בחקירה, ניסוי וטעיה, זהו השלב הראשון של העיסוק בחומרים, שמקדים את האמנות המכוונת, שלב זה מכונה שלב המניפולציה והוא מאופיין במשחק וניסוי ללא כוונה מוגדרת מראש, התהליך וההתנסות היא המטרה. לאט לאט עם הלמידה של החומרים וההבנה שלנו מתוך העבודה מה ניתן להפיק מהם, אילו תוצרים, איך הצבע משתנה, מה משך הייבוש, מהי הטמפרטורה, האם היא משתנה, האם וכיצד משתנה מצב הצבירה של החומרים. החקירה ותהליך העבודה מלמדים אותנו לענות על כל השאלות הללו ומה שאנחנו משיגים בסופו של דבר הוא דבר אחד מאד חשוב – שליטה.

בתהליך העבודה ובעיקר בתוצר יש אלמננט של הפתעה, עם ההתייבשות החומר והצבע משתנים, הברק והמרקם שונים, אנחנו אף פעם לא יכולים לחזות איזה תוצר יתקבל ובדרך כלל גם אי אפשר לשחזר את אותו תוצר.

גם האלכימיה הקדומה התבססה על מסורות עתיקות יומין של חקר חומרים. האלכימאים עסקו בערבוב של חומרים "נחותים" ו"נעלים", והתעניינו בתהליכי שינוי, הם ניסו למצוא את השלמות – הנפשית והחומרית, את סוד ההשתנות של החומרים, את סוד החיים.

 מה יוצא לנו מזה?

אז אני אעשה רגע סדר בבלאגן. טבעתם בתיאוריות ובחומרי יצירה עיסתיים? אז בואו נחזור לקורונה, שבה כולנו חווינו חוסר שליטה, ובעצם לכל מיני תקופות חיים שבהם אנחנו מרגישים חוסר שליטה, ברגעים האלה היצירה בחומרים עיסתיים מרפאת.

בקצרה יצירה בכלל ועיסוק בחומרים עיסתיים בפרט עוזרים לנו להשיג כמה הישגים משמעותיים:

שליטה – על ידי השגת שליטה בחומרי יצירה והיכולת לשלוט בהם ולהפיק מהם תוצר

  • סדר – על ידי חזרה לשלב התחלתי ובנייה מחדש
  • רוגע – על ידי חווית יצירה לא שיפוטית
  • תחושת מסוגלות – על ידי יצירת תוצר ממשי
  • תשוקה – על ידי אלמנט הכיף וההפתעה

ובארוך יותר...כאשר אנחנו חווים חוסר וודאות בחיים, המשחק היצירתי והאמנותי, היכולת ליצור יש מעין, לערבב חומרים וליצור חדשים הוא משמעותי וקריטי ביצירת שליטה ווודאות.

כשאנחנו יוצרים אנחנו שולטים בכמויות, בצבעים, במרקם ובנוזליות אנחנו למעשה יוצרים מציאות אמנותית חדשה ומשהו שלא היה קיים קודם גם במחשבותינו ומחזקים דפוס של מסוגלים שמגלם מוקד שליטה פנימי והיאחזות בכל מה שאנחנו כן יכולים גם בתקופות אי וודאות, תוך כדי היצירה והעיסוק בתוצר אנחנו מוכיחים הלכה למעשה שיש לנו יכולת לשלוט במציאות חיינו גם אם באופן חלקי ונקודתי.

אנחנו בונים משהו ויוצרים בחומרים משהו שלא היה קודם, על ידי כך שאנחנו לומדים לשלוט בחומרים ודרכם גם בעולמינו, אנחנו מרגישים מסוגלים ומופתעים מהיכולות שלנו. אנחנו הורסים ובונים מחדש.

מתוך כל האמור, יצירה מאפשרת צמיחה ויכולת ריפוי טבעית מתוך ההתעסקות והמניפולציה בחומרים עיסתיים שמחזירה אותנו לשלבי התפתחות מוקדמים ומתוך היכולת שלנו לחולל את טביעת האצבע שלנו בעולם.

 השתכנעתי! אז איך מתחילים?

כדי שיהיה לנו חופש אמיתי ליצירה והתנסות חשוב להכין מראש כמה דברים:

זמן מוגדר ליצירה – חשוב שיהיה מספיק זמן כדי להתמסר לתהליך ולא להיות בלחץ

מקום מוגדר ליצירה -  רצוי שיהיה מתאים לעבודה מלכלכת ומכוסה היטב בניילונים, כדי לא להיות עסוקים בניסיון לא ללכלך, בגדי עבודה או סינר

לחשוב כמו ילדים - תנו לדמיון להוביל, שחקו והתנסו ללא שום כוונה ליצור משהו יפה, מוצלח או מדויק, תהנו מהרגע, תנו לעצמכם לנסות, לטעות, להתלכלך מבלי לחשוב ולתכנן מה יצא בסוף.

החוויה היא המטרה! התוצר כבר יגיע.

ערכה נפלאה להתחיל ממנה את החגיגה היא הערכה להכנת סבונים, מלאה בהתנסות חווייתית, כייפית, משחררת, מלאה בצבע, ערבוב ומרקמים ובסוף....תוצר מפתיע!