תקופת הקורונה והקשר בין יצירת אמנות לשליטה במציאות

זוכרים את ימי הקורונה הראשונים כשנגמר הנייר טואלט והפסטה בסופרים? אז אצלי הייתה בהלה לחומרי יצירה, וזה לא משנה בכלל שהבית שלי מלא במחסני ציוד אמנות בכל מקום, אצלי זה הישרדותי, אז אל התברר לי ובהרבה הרבה ציוד מכל הבא ליד הצטיידתי.

השהות בבית עם הילדים איפשרה לי להיזכר גם בחומרי יצירת שייכים לעולם הילדים, אבל לגמרי ראויים למעמד של חומרי יצירה רציניים מהשורה הראשונה.

הקרקע נרדה, הגבולות נפרצו, ונוצר מצב שבו אין מותר ואסור, אלא רק מרחב של יצירה, ניסוי וטעייה, ניסוי ועוד ניסוי, בדיקה, חקירה והרבה צבע.

תיאוריות בקטנה...

תיאוריות מעולם באמנות על לכלוך, משחק אורסיה.

המגע הוא הדרך הראשונה שבה האדם פוגשים את העולם, כשהילד נולד ועדיין אין שפה ומילים הוא מרגיש וממשי ומאוחר יותר חוקר ומכניס לפה, הוא לומד המון דרך חוש המישוש, מתקרב, מתקשר ומפתח תובנות על העולם. כל התקשורת שלו עם העולם מתבססת על כישורים תחושתיים ותנועתיות כדרך לחוות ולגלות את העולם ולהיות באינטראקציה עם הסביבה.

החוויות התחושתיות הראשוניות כאילו "רשומות" אצלנו בזיכרון החווייתי, מה שממנו למעשה מתפתח המבנה הנפשי – האגו, החוויה הקיומית.

החוויות שנרשמו בשכבה נפשית זו צובעות את ההתנסות של האדם בעולם, וזו מושפעת מהתחושות הגופניות שנחוו תוך כדי הראשוניים האלו. האגו המתפתח מתחיל להבחין בין החוויות הנעימות והלא נעימות שהוא חווה.

מכאן נמצא בעבודה בחומרי יצירה, בבסיס החוויה ההתפתחותית המגעית ומחזיר אותנו לשלבי התפתחות מוקדמים עוד בטרם היו מילים.

לעשות עבודה בחומרי יצירה עיסתיים הוא מעין רגרסיה בשירות האגו, שהוא יכול להתייחס לאפשרות של אנשים מבוגרים לחזור בצורה מבוקרת לשלבים מוקדמים של חקירה ווכחות ללא שיפוטיות.

העיסוק בחומרי יצירה רכים, בקצף, בסבון, במשחות שונות, חומרי פיסול, צבעים ודבקים שהם חומרי יצירה "עיסתיים" הם דרך מחזירים אותנו לשלב הראשוני הזה ששם התחילו כל חוויות העיבוד הראשוניות שלנו, אנחנו זוכרים רק חוויה, מגע, רגש וצבע עוד בלי מילים.

מה שמאפיין את השלב הזה הוא שאבחנה בין רע וטוב, מגעיל, נקי או מלוכלך והחוויה היא לא שיפוטית, בהמשך החיים עם התפתחות התודעה נכנסת לשיפוטיות, חוקי החברה, וכללים של מותר ואסור, טוב ורע.

השתמש ביצירה בחומרים עיסתיים וחושיים מסוג זה אנו יכולים לשחזר את החוויה הראשונית, המאופיינת בחקר והתנסות ללא שיפוטיות.

כאשר אנו חשים חוסר סדר וכאוס בתוכינו, יש לנו נטייה טבעית להתחיל לרצות לשוב ל, להרוס גבולות וצורות. כלומר העיסוק בחומרי יצירה נוזליים כמו הורס את הכל ובונה מחדש.

ביצוע העבודה בחומרים עיסתיים מאופיין בחקירה, ניסוי וטעיה, זהו השלב הראשון של העיסוק בחומרים, שמקדים את האמנות הכוונת, שלב זה עשה שלב המניפולציה והוא מאופיין במשחק וניסוי ללא כוונה מוגדרת מראש, טיפול וההתנסות היא מטרה. לאט לאט עם הלמידה של החומרים וההבנה שלנו מתוך העבודה מה ניתן להפיק מהם, אילו תוצרים, איך הצבע משתנה, מה משך הייבוש, מהי הטמפרטורה, האם היא משתנה, האם וכיצד משתנה מצב הצבירה של החומרים. החקירה תהליך העבודה מלמדים אותנו לענות על כל השאלות הללו ומה אנחנו משיגים בסוף דבר זה דבר אחד מאד חשוב – שליטה .

בעבודה ובעיקר בתוצר יש אלמננט של הפתעה, עם חומרי הנפש והצבע משתנים, ברק והמרקם שונים, אנחנו אף פעם לא יכולים לחזות איזה תוצר יתקבל ובדרך כלל גם אי אפשר לשחזר אותו תוצר.

גם האלכימיה הדומה התבססה על מסורות עתיקות יומין של חקר חומרים. האלכימאים בתהליכי שינוי, הם בודקים את ההשלמות – הנפשית והחומרית, סוד את ההשתנות של החומרים, את סוד החיים.

מה יוצא לנו מזה?

אז אני אעשה רגע סדר בבלגן. טבעתם בתיאוריות ובחומרי יצירה עיסתיים? אז בואו נחזור לקורונה, שבה כל חווינו חוסר שליטה, ובעצם לכל מיני תקופות חיים אנו מרגישים חוסר שליטה, ברגעים האלה היצירה בחומרים עיסתיים מרפאת.

בקצרה יצירה בכלל ועיסוק בחומרים עיסתיים בפרט עוזרים לנו להשיג כמה הישגים משמעותיים:

שליטה – על ידי השגת שליטה בחומרי יצירה והיכולת לשלוט בהם ולהפיק מהם תוצר

• סדר – על ידי חזרה לשלב התחלתי ובנייה מחדש
• רוגע – על ידי חווית יצירה לא שיפוטית
• תחושת מסוגלות – על ידי יצירת תוצר ממשי
• תשוקה – על ידי אלמנט הכיף והפתעה

ובארוך יותר...כאשר אנחנו חווים חוסר וודאות בחיים, המשחק היוצר והאמנותי, יצירת יצירת מעין, לערבב חומרים וליצור חדשים הוא משמעותי וקריטי ביצירת שליטה ובודאות.

כשאנחנו יוצרים שולטים בכמויות, בצבעים, במרקם ובנוזליות אנחנו יוצרים מציאות אמנותית חדשה ומשהו שלא היה קיים קודם גם במחשבותינו ומחזקים דפוס של מסוגלים שמגלם מוקד שליטה פנימית היא חזות בכל מה שאנחנו כן. אפשר גם בתקופות אי וודאות, תוך כדי היצירה והעבודה בתוצר אנחנו מוכיחים הלכה למעשה אם יש לנו גם יכולת לשלוט במציאות למעשה באופן חלקי ונקודתי.

אנחנו בונים משהו ויוצרים בחומרים משהו שלא היה קודם, לפי כך אנחנו לומדים לשלוט בחומרים ודרכם גם בעולמינו, אנחנו מרגישים מסוגלים ומופתעים מהיכולים שלנו. אנחנו הורסים ובונים מחדש.

כל האמור שלנו, יצירת יצירת צמיחה ויכולת ריפוי טבעית מתוך ההתעסקות והמניפולציה בחומרים עיסתיים שמחזירים אותנו לשלבי התפתחות מוקדמים ומתוך שלנו לחולל את טביעת האצבע בעולם.

השתכנעתי! אז איך מתחילים?

כדי שיהיה לנו חופש אמיתי ליצירה והנסות חשובה מראש כמה דברים:

זמן מוגדר ליצירה – חשוב שיהיה מספיק זמן כדי להתמסר לתהליך ולא להיות בלחץ

מקום מוגדר ליצירה - רצוי שיהיה מתאים לעבודה מלכלכת ומכוסה היטב בניילונים, כדי לא להיות עסוקים בניסיון לא ללכלך, בגדי עבודה או סינר

חושבים כמו ילדים - תנו דמיון להוביל, שחקו והתנסו ללא שום כוונה ליצור משהו יפה, מוצלח או מדויק, תהנו מהרגע, תנו לעצמכם לנסות, לטעות, להתלכלך לבד ולתכנן מה יצא בסוף.

החוויה היא מטרה! התוצר כבר יגיע.

ערכה נפלאה להתחיל ממנה את החגיגה היא הערכה להכנת סבונים , מלאה בהתנסות חווייתית, כייפית, משחררת, מלאה בצבע, ערבוב ומרקמים ובסוף....תוצר מפתיע!