לאצור את הרגע

 מכירים את זה שמשפט שנאמר לכם לפני שנים יכול ללוות אתכם שנים רבות? אין לי הרבה זיכרונות כאלה אבל משפט אחד היה חזק ומשמעוצי במיוחד ואפילו שהוא לא נאמר בכזאת כוונה בומבסטית, נראה שהוא מלווה אותי עד היום בחיים הפרטיים והמקצועיים.

אני חוזרת לימי הנעורים שלי עת שחלמתי לכבוש את העולם בצילומי האמנות שלי, ילדה חולמנית שרוב היום בילתה בסטודיו או בחדר החושך לפיתוח תמונות (אני מהימים שעוד פיתחו סרטי צילום באופן ידני). אחרי שצברתי שעות וחודשים רבים סביב עיסוק בצילום ופיתוח, אבא שלי החליט להעניק לי מתנה מיוחדת לגיל 17 – נסיעה לניו יורק לרכוש מצלמה איכותית, כנראה הצחלתי לשכנע אותו באופק הבינלאומי שצופן לי העתיד והוא החליט להשקיע בי, מיותר לציין שקריירה כזו לא היתה, לפחות לא בצילום. בכל אופן, מתנה מכובדת לכל הדיעות, פעם ראשונה בניו יורק, שלג, מצלמה ליגת על, היה הרבה להכיל. אבל מכל הסיפור הזה, הדבר שהכי השפיע עלי עד היום היה משפט שאמרה לי המורה שלי לצילום לפני הנסיעה, הוא אמר "תנצרי את הרגע" ולא הוסיף. הרגשתי שמוטלת עלי משימה, בעלת אופי של שליחות, אבל איך לעזאזל עושים את זה? מה זה לנצור שאלתי אותו, אבל הוא כבר לא היה שם, נתן לי להתמודד עם השאלה, כמו שהוא היה עושה פעמים רבות עם משימות צילום, נותן נושא, זורק איזה חצי משפט ממולמל ונעלם.

המפגש הבא שלי עם המשפט הזה היה שנים רבות לאחר מכן בלימודי מיינדפולנס (קריירה בצילום לא היתה פה כמו שכבר ניחשתם) אבל בהחלט נשארה לי היכולת להתבונן על החיים מזוויות שונות.

מיינדפולנס או בעברית קשיבות זהו תהליך נפשי המכוון לתשומת לב בלתי שיפוטית לחוויה התרחשת בהווה כאן ועכשיו ברגע הנוכחי. על מנת להיות נוכחים ברגע הנתון באופן מכבד אנו משתמשים בכל החושים שאנחנו יכולים להפעיל באותו רגע.

בפעם הראשונה ששמעתי את המושג הזה באופן אוטומטי חזרתי לניו יורק, הציפה אותי תחושת הקור המקפיא, אצבעות הרגליים הקפואות כקרח ולא יכולות לזוז גם בתוך 3 זוגות גרביים וגרביונים עטופים בנעל פרווה.

חזרתי לריח הפנקייק מהדיינר הניו יורקי, לרעש התחבורה הציבורית, לשפה המעורבבת אנגלית, עברית ויידיש בחנויות הצילום הנחשבות בברוקלין.

לרגשות שהציפו אותי בלבול, תשוקה והתרגשות, למחשבות שעלו דווקא שם על הצבא, העתיד, השאיפות.

ואז הבנתי מה זה לנצור את הרגע. הכוונה היא לא לתת לחיים לחמוק לנו כאוסף של רגעים חסרי משמעות. לתת לרגעים מסויימים תיעוד ומשמעות. במילים פשוטות קשיבות + תיעוד = לנצור את הרגע.

אחרי שנים פיצחתי גם את החידה הזו של המורה שלי שאהב לתת לנו אתגרי חשיבה וכמו שאומרים מורה טוב הוא מורה לחיים (אין עליך דובי!)

אז תיעוד הקשיבות - למה זה טוב?

מייינדפולנס כשלעצמו הוכח במאות מחקרים כמפחית מתח וחרדה, מוריד את רמת הדחק הכללית ומשפר בריאות פיזית ונפשית. המאמר המצורף בקישור מוכיח השפעה ישירה על בריאות פיזית ונפשית לאחר תרגול של 8 מפגשים, אבל הוא רק אחד ממאות מחקרים שמראים את אותה מגמה.  

למימד של תיעוד הקשיבות יש תפקיד בעיבוד מחשבות ורגשות, הוא מאפשר לנו לראות את התהליך שאנחנו עוברים ומוסיף משמעות לחיינו. מכירים את התחושה שהזמן טס ולא הבנו איך ומה קרה? תיעוד רגעים מאפשר לנו לעצור, להתבונן על החיים, לפרק לגורמים, להבין וגם להעריך ולהוקיר תודה לדברים שאולי לא היינו שמים לב אליהם בלי העצירה הזאת והזמן היה ממשיך לטוס.

איך בעצם עושים את זה?

העקרונות החשובים בתיעוד הקשיבות הם:

  1. מסגרת שומרת ומאפשרת
  2. עצירה ברגעים מסויימים לתשומת לב והתבוננות
  3. תיעוד יצירתי - במקרה שלי בכתיבה או ציור.

כמי שמחברת בין מוח לאמנות מצאתי לעצמי דרך עבודה שמטרתה לאצור רגעים ומוסיפה לי הרבה אנרגיה ונחת לחיים. (עם השנים שיניתי את המונח מלנצור ללאצור – מילה מקסימה בעיני שמתארת אוסף של אוצרות, רגעים שבעצם העצירה והתיעוד שלהם אנחנו הופכים אותם לאוצרות).

אז יצרתי לעצמי יומן שעוזר לי לעצור ולתעד רגעים, אני חולת יומנים אבל זה כבר לפוסט אחר...התפקיד של היומן הוא בעצם להקנות לי מסגרת, בקיומו הוא מזכיר לי את ההתחייבות שלי להתמסר לתהליך הזה ומאפשר לי לעבוד באופן מסודר, שלא כמו עם דפים מפוזרים. הוא מחזיק ושומר עבורי את הרגעים החשובים ואת העיבוד היצירתי שלהם ומהווה מסגרת מסודרת ומכילה.

בחרתי להתמקד ברגעים שקשורים בארבעת האלמנטים – טבע, צבע, מים ונשימה. כדי שאוכל להתרכז אני זקוקה לאלמנטים חושיים חזקים שבאמת יזמינו אותי לחקור ולתעד, אחרי שנים של מיינדפולנס אני יודעת שהמרכיבים הללו נותנים לי צבע וטעם לחיים.

והכי חשוב, פינקתי את עצמי בערכת צבעי מים מיוחדים בגוונים נוצצים וקסומים שמאד קשה לי לעמוד בפניהם בכל פעם שאני רואה אותם.

זהו, יש לי מסגרת – יומן, עצירה ברגעים – מים, טבע, צבע ונשימה ותיעוד יצירתי – באמצעות צבעי המים.

לפעמים התיעוד מתחיל בכתם לא ברור

לפעמים הוא הופך לצעקה

לפעמים מופיע מולי דימוי חזק שיש לו משמעות עבורי

ולפעמים מילה

או טקסט

אני מאפשרת לכל מה שעולה לצאת ולקבל ביטוי ברגעים המיוחדים והנדירים האלה.

אחרי אלפי גרסאות , הגהות ושכלולים אני מזמינה גם אתכם ליהנות מיומן הרגעים שלי.

 


הוספת תגובה

לידיעתך, התגובות עוברות תהליך אישור לפני פירסומן.