מכירים את זה שמשפט שנאמר לכם לפני שנים רבות לכם? אין לי הרבה זיכרונות כאלה אבל משפט אחד היה חזק ומשמעותי במיוחד שהוא לא נאמר בכזאת כוונה בומבסטית, נראה מלווה אותי עד היום בחיים הפרטיים והמקצועיים.

אני חוזרת לימי הנעורים שלי עת שחלמתי לכבוש את העולם בצילומי האמנות שלי, ילדה חולמנית שרוב היום בילתה בסטודיו או בחדר החושך לפיתוח תמונות (אני מהימים שעוד פיתחו סרטי צילום באופן ידני). אחרי שצברתי וחודשיים רבים סביב שעות עבודה בצילום ופיתוח, אבא שלי להעניק לי מתנה מיוחדת לגיל 17 – נסיעה לניו יורק לרכוש מצלמה איכותית, כנראה הצחלתי לשכנע אותו באופק הבינלאומי שצופן לי העתיד הוא המשקיע בי, מיותר. לציין שקריירה כזו לא הייתה, לפחות לא בצילום. בכל אופן, מתנה מכובד לכל הדיעות, פעם ראשונה בניו יורק, שלג, מצלמה ליגת על, היה הרבה להכיל. אבל מכל הסיפור הזה, הדבר שהכי השפיע עלי עד היום היה משפט שאמר לי המורה שלי לצילום לפני הנסיעה, הוא אמר "תנצרי את הרגע" ולא הוסיף. הרגשתי שמוטלת עלי משימה, עם אופי של שליחות, אבל איך לעזאזל עושים את זה? מה זה לנצור שאלתי אותו, אבל הוא כבר לא שם היה, נתן לי להתמודד עם השאלה, כמו שהוא עושה הרבה פעמים עם משימות צילום, נותן נושא, זורק איזה חצי משפט ממולמל ונעלם.

המפגש הבא שלי עם המשפט הזה היה שנים רבות לאחר מכן בלימודי מיינדפולנס (קריירה בצילום לא הייתה פה כמו פעם אחת) אבל נשארה לי מפגש להתבונן על מזוודות החיים השונים.

מיינדפולנס או בעברית קשיבות היא תהליך נפשי המכוון לתשומת לב בלתי שיפוטית לחוויה התרחשה בהווה וכעת הנוכחית. אנו משתמשים בכל החושים שהם יכולים להפעיל באותו רגע.

בפעם הראשונה ששמעתי את המושג הזה באופן אוטומטי חזרתי לניו יורק, הציפה אותי תחושת הקור המקפיא, אצבעות הרגליים הקפואות כקרח ולא יכול לזוז גם בתוך 3גות זו גרביים וגרביונים עטופים בנעל פרווה.

חזרתי לריח הפנקייק מהדיינר הניואי, לרעש התחבורה הציבורית, לשפה המעורבבת אנגלית, עברית ויידיש בחנויות הצילום הנחשב בברוקלין.

לרגשות שהציפו אותי בלבול, תשוקה והתרגשות, למחשבות שעלו דווקא שם על הצבא, העתיד, היפות.

ואז הבנתי מה זה לנצור את הרגע. הכוונה היא לא לתת לחיים לחמוק לנו כאוסף של רגעים חסרי משמעות. לתת לרגעים מסויימים תיעוד ומשמעות. במילים פשוטות קשיבות + תיעוד = לנצור את הרגע.

אחרי שנים פיצחתי גם את החידה הזו של המורה שלי שאהב לתת לנו אתגרי חשיבה וכמו שאומרים מורה טוב הוא מורה לחיים (אין עליך דובי!)

אז תיעוד הקשיבות - למה זה טוב?

מייינדפולנס כשלעצמו הוכח במאות מחקרים כמפחית מתח וחרדה, מוריד את רמת הדחק הכללית ומשפר בריאות פיזית ונפשית. המאמר המצורף בקישור מוכיח ישירה על בריאות פיזית ונפשית לאחר תרגול של 8 מפגשים, אבל הוא רק את אותה ממאות מחקרים שמראים מגמה.

יש תפקיד בעיבוד מחשבות ורגשות. מכירים את התחושה שהזמן טס ולא הבנו איך ומה קרה? עוד רגעים יאפשרו לנו לעצור, להתבונן על החיים, להבין וגם להעריך ולהוקיר.

איך באמת עושים את זה?

העקרונות חשובים בתיעוד הקשיבות:

1. מסגרת שומרת ומאפשרת
2. עצירה מסויימים לתשומת לב והתבוננות
3. תיעוד יצירתי - במקרה שלי בכתיבה או ציור.

אני שמחברת בין מוח לא מצאתי את עצמי דרך עבודה שמטרתה לאצור רגעים ומוסיפה לי הרבה אנרגיה ונחת לחיים. (עם השנים שיניתי את המונח מלנצור ללא צור – מילה מקסימה בעיני שמתארת ​​אוסף של אוצרות, רגעים שבעצם העצירה והתיעוד שלהם אנחנו הופכים אותם לאוצרות).

אז יצרתי יומן שעוזר לי לצור ולתעד רגעים, אני חולת יומנים אבל זה כבר לפוסט אחר...התפקיד של היומן הוא עצמו להקנות לי מסגרת, בקיומו הוא מזכיר לי את ההתחייבות שלי להתמסר לתהליך הזה ומאפשר לי לעבוד בצורה מסודרת, שלא כמו. עם דפים מפוזרים. הוא מחזיק ושומר את הרגעים החשובים והעיבוד היצירתי שלהם ומהווה מסגרת מסודרת ומכילה.

בחרתי להראות שקשורים בארבעת האלמנטים – טבע, צבע, מים ונשימה. כדי שאוכל להתרכז אני זקוקה לאלמנטים חושיים חזקים שבאמת יזמינו אותי לחקור ולתעד, אחרי שנים של מיינדפולנס אני יודעת שהם אלו נותנים לי צבע וטעם לחיים.

והכי חשוב, פינקתי את עצמי בערכת צבעי מים מיוחדים בגוונים נוצצים וקסומים שמאד קשה לי להכנס אליהם בכל פעם שאני רואה אותם.

זהו, יש לי מסגרת – יומן, עצירה קרים – מים, טבע, צבע ונשימה ותיעוד יצירתי – באמצעות צבעי המים.

לפעמים התיעוד מתחיל בכתם לא ברור

לפעמים הוא עושה לצעקה

לפעמים מופיעים מולי דימוי חזק שיש לו משמעות עבורי

ולפעמים מילה

או טקסט

אני מאפשרת לכל מה שעולה לצאת לביטוי ביטויים מיוחדים והנדירים האלה.

אחרי אלפי גרסאות , הגאות ושכלולים אני מזמינה גם ליהנות מיומן הרגעים שלי.