באופן טבעי בני אדם חוששים מאי־ודאות. במצבים כאלה המוח האנושי יודע לייצר תסריטים מדאיגים העולים על כל מציאות, וכדי להימנע מכך אנו נוטים לייצר לעצמנו ודאות בשלל דרכים. אך יש לכך גם מחיר. לפעמים אי־ודאות היא דווקא יתרון עבורנו, ואנו עלולים לפספס אם לא נקבל אותה בפתיחות ובסקרנות.

*תרגול פתיחות

 אני מזמינה למסע מסקרן ופתוח במחוזות הדמיון. נעצום עיניים, ניקח נשימה עמוקה, ובנשיפה נשחרר את הגוף: נשחרר את הידיים, הרגליים, הצוואר, הגבות. ניקח עוד נשימה עמוקה, ובנשיפה נשחרר את כל המחשבות המטרידות. כעת ניקח נשימה עמוקה ואיטית יותר, ובנשיפה נשחרר את העייפות, הכבדות, הפחדים, הקושי. נרגיש את הקרקע מתחת לרגלינו ונייצב את עצמנו בכיסא כדי שנוכל להתמסר בבטחה. דרך כפות הרגליים נרגיש את האדמה תחתינו – חזקה, תומכת, יציבה.

וכעת, נכונים לטייל במחוזות לא מוכרים, נדמיין שאנו נוחתים בארץ רחוקה מבלי לדעת לאן הגענו. הפעם, במקום לקרוא ולשאול, יצאנו לטיול במקום חדש מבלי לדעת דבר. נאפשר לעצמנו לטייל במקום החדש מתוך סקרנות ומתוך אמון בדרך בה נבחר. יתכן ואי הוודאות הזו מעוררת בנו חששות וחוסר בטחון, נאפשר גם לרגשות הללו להיות עמנו בטיול. נפרוס את הידיים לצדדים ונמתח אותן למעלה, נחוש באוויר החדש. בצעדים מהססים נתחיל לטייל. נקשיב לקולות המתעוררים של הטבע סביבנו: קולות של מים, ציוץ ציפורים. נתבונן אל עבר האופק ונראה את השמש מתחילה לזרוח. נביט ביופייה וננשום את היופי הזה לתוכנו, נאפשר להתעוררות של הטבע להיכנס לתוכנו ולעורר את גופנו לחוויה חדשה ומרתקת.

נתבונן בשמש העולה לאט לאט אל השמיים ונרגיש איך ככל שהיא זורחת ועולה, גם הגוף שלנו זורח ומתעורר לחיים. השמיים משנים את צבעם, נעשים ורודים ובהירים יותר, ואנחנו מרגישים את הגוף משתנה יחד איתם, העייפות והכבדות נעלמים ומְפנים מקום לגילויים חדשים. נפסע ברחובות ובשבילים, נאזין לצלילי השפה החדשה המתנגנת מפי עוברי האורח בשיחותיהם הערות, נאזין לצלילי השירים והניגונים הבוקעים מהבתים סביבנו. נשים לב למחשבות שלנו, מה עולה בנו כאשר אנו מטיילים בלי לדעת לאן. נאפשר לכל מחשבה ודאגה להתלוות אלינו לצד הסקרנות והתשוקה. נמשיך לטייל, נתבונן בעניין על כל מה שמושך את ליבנו.

נרגיש איך התאים בגופנו מתעוררים למקום חדש, נשים לב לתחושות הגופניות ונתמקד בהן לכמה רגעים. אנו מצויים בחוויה חדשה של אי וודאות, אשר יכולה לעורר גם חרדה באופן מובן והגיוני. אך יתכן שההסכמה והנכונות לחוות אי וודאות תוכל להביא עימה גם הזדמנויות חדשות ומרגשות. השמש ממשיכה לעלות אט־אט אל השמיים, וככל שהיא עולה, האנרגיה בגוף שלנו גוברת עוד ועוד. אנרגיית החיים וחדוות הגילוי מתעוררות בתוכנו ועולות יחד עם השמש. נרגיש אותן עולות מהאדמה אל כפות הרגליים, אל הברכיים, אל האגן, אל הבטן. השמש בשמיים ממשיכה לעלות, ואיתה הולכות וגדלות הסקרנות והתשוקה בתוכנו, והלב מתעורר ונפתח לחוויות חדשות.

נמשיך בטיול, חוששים, מהססים, בוחנים. נאפשר לעצמנו לבחור בדרך שרגלינו מובילות אליה, אך רק מתוך עניין. נקשיב לרחשי ליבנו לגלות ולהתנסות. ניקח נשימה עמוקה וניתן ללב שלנו לגדול, להתרחב ולהכיל עוד ועוד חוויות.

נתמתח אל השמיים, מוכנים לקבל את כל האתגרים והשפע שההזדמנות החדשה מביאה לנו. השמש כבר זורחת במלוא עוצמתה, ואיתה נוכל להרגיש במרכז הגוף את השמש הפנימית שלנו מתמלאת בעוצמה וזורחת, מחזקת בנו את הביטחון, המאפשר לנו להתנועע גם במחוזות שאינם מוכרים.

נמשיך לטייל כמו מגלי ארצות, ללא תוכנית מוגדרת מראש, מוכנים לחוות בעצמנו חוויות חדשות, נעימות וטובות יותר ופחות, ולהבין מה מתאים לנו ומה לא מתוך עמדה סקרנית וחוקרת. ייתכן שאילו הייתה לנו מפת דרכים, היה נוח וקל יותר, אך כעת נוכל לכתוב בעצמנו את מפת הדרכים האישית שלנו מתוך ביטחון המאפשר לנו להרגיש בעצמנו, לנסות בעצמנו וגם להתבלבל ולטעות.

כאשר יגיע הזמן, ניקח נשימה עמוקה, נתמתח ונניח לעצמנו לעצור, לנוח, אולי לחזור למקום בטוח ומוכר.

נקח מספר רגעים לחשוב על מצבי אי־ודאות שיש לנו בחיים. מצבים אשר מעוררים בנו אי נעימות, אולי אפילו חרדה ומתח. יתכן שנמנענו ממצבים מעין אלה בשל אי הוודאות והחששות הטבעיים, יתכן אף שויתרנו מראש על הזדמנויות או חוויות שעשויות לעניין אותנו. אולי כעת גם אליהם נוכל לגשת בפתיחות, מבוהלים פחות וסקרנים יותר להכיר את עצמנו במצבים חדשים? נצלול בדמיון למצב חדש שאנו חוששים ממנו. אולי בהתחלה באופן טבעי יעלו מחשבות מטרידות על תרחישים מדאיגים שעלולים להתרחש. אבל כעת, במבט שני, מתוך הכרה ביתרונות שבאי־הוודאות, נוכל להתבונן במצב הזה מתוך יצר הרפתקנות והערכה לראשוניות.

לקראת סיום ניקח נשימה עמוקה, נמלא את הבטן באוויר וננשוף באיטיות, נזיז מעט את כפות הידיים והרגליים ונחזור לכאן ועכשיו.